שפע, עולם של שפע אנו חיים. שפע של גירויים, חומרים, אנשים, חלופות, מהירויות, חפצים, מראות. ושפע לעיתים משחית את המידות. מביא לשעמום ולחיפוש, למלא "בורות" רגשיים באופן מידי. בחומרים באוכל, בגידות, סמים, קניות, פורנו ועוד. להקפיץ ולרומם את מצב הרוח כך שלא אפגוש את עצמי במקומות המורכבים ואשקיט ואשתיק. ההפסד שבעניין הוא: שהנחמה ורגעי העונג קצרים הם, ו"הריק הקיומי" פוגש את האדם שוב והוא יפגוש בו שוב ושוב. ואז הוא נרגע ומשקיט לזמן קצר ושוב הכל צף והוא רץ לחומרים. וכך נוצרת התמכרות לעונג, לבריחה, להשקטה ובעיקר למרחק מעצמי ולאומללות. איש מאיתנו לא נהנה לפגוש כאב, סבל ותסכול אבל יש לו תפקיד בחיינו ויש לו מקום חשוב לטובתנו ולהתפתחותנו. לכאב ולתסכול יש תפקיד, הוא קול שעלינו להקשיב לו, הוא מגלה לנו משהו על כמיהה וגעגוע שהפתרון לו לא ימצא לעולם – בחומר או בתשובות שבאות מהאחר. אלא במציאת תשובות לשאלות הגדולות של חיינו כל אחד לשאלותיו הוא. וזה דורש עבודה במרחב של אי נוחות לעיתים. עבודה!!!
כשהילדים שלנו חווים תסכול אנחנו מיד מרגיעים בכל דרך, ומופתעים אח"כ שקשה להם להתמודד עם מצבים מורכבים. כי מה לעשות שהאינסטנט הוא תעתוע? זה לא באמת. הנפש תהליכית היא, החיים תהליכיים, יחסים תהליכיים. ולא הכל פתיר במיידי!!! המידע, הההבנה מגיעה לעיתים רק מתוך ההשתהות והתהליך שקורה לכל אחד מאיתנו למול הסוגיה עימה אנו מתמודדים. וחיפוש דרך לפתרון שהוא לא בריחה.
ואיך זה מרגיש במקום הזוגי? על כך אכתוב בהמשך,,,
קטעים מתוך השיר של חנן בן ארי "אלוף העולם" שמתייחסים לעניינינו בדרכו המופלאה, החכמה והנוגעת של חנן.
אני אלוף העולם בלהדחיק כל מה שמפחיד אותי כל מה שמלחיץ אותי אני משתיק. אני אלוף העולם בלאהוב קודם את עצמי,,,
אני אלוף העולם בלא להיות,,,
אני אלוף העולם בלהצדיק, חולשות ותאוות, היצר הוא מכר ותיק. מכיר כל טריק עתיק שהוא מחזיק בתיק. אבל תראי יום אחד אהיה צדיק. עמוק בפנים כל מה שיש לי לא מספיק בעליל. אני עכבר קטן והחיים חליל, נופל לבור כי לא מצליח להבחין בין טוב לרע ולאן כל זה מוביל.
