הימנעות ואומץ

קמתי הבוקר עם מחשבה על אומץ והמנעות. וזה העלה זכרונות ילדות.
כשהייתי ילדה התעמלתי משך שנים רבות. הגוף היה מרחב לתנועה ומשחק.

לעדני בכורתי ולכל האימהות

לפני 30 שנה הפכתי לאם.

נולדה זו הפשושה, יפת תואר ומלאת קסם מאז ועד היום. בדרכה, שלא ניתן להאיץ בה כי יש לה "זמן עדן" הגיחה לעולם לאחר שעות רבות ועם זירוזים ביום הראשון לשבוע 43.

שלום, שלום, שלום כיתה א

ה 1 ספט' מגיע שוב כמדי שנה, ואני מוצאת את עצמי מהורהרת וחוככת בדעתי מדוע?
דור חדש צומח לנו, נפלאות הזמן מביאים עימם כל מיני דברים. חלקם טובים יותר חלקם פחות.

מתנה או עונש ? מחשבות מימי הקורונה

החוסן שלנו כבני אדם נבחן בעיקר ביכולת הגמישות וההסתגלות שלנו למצבים משתנים.
"לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה ארז", כך כבר אמרו חכמינו.

על תשוקה ואהבה

רבות נכתב על אהבה ותשוקה, קצרה היריעה מלהכיל שתי מילים אלו
שהמשמעות שמסתתרת אחריהן כל-כך גדולה ורחבה.
אנסה להבהיר את ההבדל ביניהן וכן את הבלבול שלנו ביחס אליהן.

על תום הילדות וכוח החיים

חדר הטיפולים הוא מקום מרתק, אנשים, זוגות, עולמם הפנימי זהו מקום מופלא. אני יושבת ומקשיבה, מנסה להבין את המילים שמספרות הלך רוח, מחשבה ותפיסת עולם שנבנתה על בסיס אירועי- חיים

אנשים מעניינים ומסקרנים אותי

אנשים מעניינים ומסקרנים אותי כך היה תמיד, שנים שאני צופה ומתבוננת על עמדות, בחירות, משברים, מערכות
לפני שלושה עשורים, כשהתחלתי ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, הבנתי את העוצמה וההשפעה של הטיפול על איכות החיים שלנו